החלטה בתיק ע"ע 49006-11-11

1.     לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בערעור, בסכום של 25,000 ש"ח.

רקע כללי

2.     בבית הדין קמא התבררה תובענה שהוגשה על ידי המבקשים נגד המשיבים שעסקו בעבודות עפר ופיתוח. המבקשים הועסקו בעסק השייך למשיב הפורמאלי והמשיכו בעבודתם בעסק של המשיבה. בתביעתם, המבקשים ביקשו לקבוע שקיימת רציפות בעבודה בין תקופת עבודתם בשירות המשיב הפורמאלי לבין תקופת עבודתם במשיבה ולחייב את המשיבים בזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתם וסיומם.

3.     בית הדין קמא (כב' השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר יצחק רז ומר צבי הרשטיין; תע"א 2907/09) קיבל את התביעה בחלקה, קבע כי קיימת רציפות בעבודה בין תקופת עבודתם של המבקשים בשירות המשיב הפורמאלי לבין תקופת עבודתם במשיבה, וחייב את המשיבים בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

4.     המשיבה ערערה לבית דין זה על מלוא קביעותיו של בית הדין קמא. המשיבה קבלה על כך שבית הדין העדיף את גרסת המבקשים על פני גרסתה. לטענת המשיבה, על אף שבית הדין האזורי, כבר בשלביה המקדמיים של התובענה, הביע את מורת רוחו מהאופן בו נוסחה התביעה וביטא את דעתו כי התביעה חסרת תשתית ראייתית, הוא מצא לקבל את התביעה בחלקה הארי. לגישת המשיבה, יש לקבל את טענותיה ולבטל את פסק הדין של בית הדין קמא.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה

5.     לטענת המבקשים, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור, בין היתר משום שהסכומים שנפסקו בבית הדין קמא טרם שולמו, על אף שנפתחו הליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל זה מכבר.

6.     עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתם והאינטרס שלהם להבטחת הוצאותיהם גובר על האינטרס של המשיבה.

7.     בנוסף, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור נמוכים שכן עיקרו מכוון כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.

8.     זאת ועוד, לטענת המבקשים מכוח סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 קמה חזקה שיש לחייב חברה בערבון מוגבל בערובה אלא אם תוכיח כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לעשות כן או אם תוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשים אם הערעור יידחה.

9.     המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה כי אין מקום לחיובה בהפקדת ערובה שכן השתהו המבקשים שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. עוד טענה המשיבה כי אין לקבל את הבקשה משום שלא צורף לה תצהיר. זאת ועוד, לטענת המשיבה אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה שכן סיכויי הערעור טובים. בנוסף, טענה המשיבה שהפקדת ערובה לא נועדה לאכוף את ביצועו של פסק הדין קמא.

דיון והכרעה

10.                        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המונח בפניי בית הדין, נחה דעתי כי בנסיבות הספציפיות של התיק שלפניי, יש מקום להורות למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים.

11.                        זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. ביטוי לכך ניתן הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה .

12.                        ככל זכות, גם זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. עם זאת, אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו .ו

 נ

13.                        בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויות תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הדנות בחיוב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, וכן לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 .

14.                        בעניין פתחי אבו נסאר נקבע, כי גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות. לעניין זה נפסק כי:

".. יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה.